"קיימים מגוון תפיסות והגדרות למודל הוראה של מורה בכיתה, אך העיקרון הבולט הוא שמודל ההוראה נע על פני רצף מהוראה פרונטלית ממוקדת מורה להוראה הבנייתית (קונסטרוקטיביסטית)- ממוקדת לומד והבנייה משמעותית של ידע" (אברום רותם).
תפקיד המורה השתנה גם הוא ממעביר ידע למאפשר למידה והבניית ידע ...
לכן צריך להכשיר את המורים ולתת להם את הכלים הנכונים כאנשי מקצוע ולהעצימם בידע הנחוץ לחבר נכון את הטכנולוגיות החדשות עם פעילויות לימודיות ....
סולומון (2000) תאר את דמות בוגר העתיד בכך שהתייחס לכשרים ומיומנויות בתחומים שונים קוגניטיביים, אפקטים וחברתיים. צריך לעצב בוגר אשר יוכל לפתור בעיות חדשות, יתמודד עם אי הודאויות, יוכל לנסח שאלות, יוכל לקבל החלטות, יצליח לנקוט עמדה ולשפוט באופן עצמאי ומוכשר, יתפקד בתקשורת שיתופית דרך עבודה בצוות, יוכל להתמודד עם מידע רב כלומר להפוך מידע לידע. יש לחנך את הדור הבא לקראת העתיד שכבר התחיל. בנוסף לכל זה, חשוב שהבוגר יצליח להשתמש במיומנויות השונות בהזדמנויות המזמנות פעולה. הרי ויש לטפח בלומד שימוש נכון בנטייה לסקרנות, ספקנות וחקרנות. סולומון (2000) קרא לתכונות אלו נטיות אינטלקטואליות. בנוסף לזה, צריך לטפח בדמות הבוגר מחויבות כלפי החברה. כתוצאה מהשינויים הקיצוניים בהיבטים השונים של חיינו ישנה סכנה של ניכור חברתי הגובר דבר המחייב את החינוך לטפח אצל הבוגר מחויבות לחברה והסביבה. ניתן להגשים זאת על ידי הבאת הבוגר להיות מעורב פעיל בקהילה ואף לאפשר לבוגר ליטול על עצמו מחויבות בתחום מסוים. דיואי מתחבר בסוגיה זו עם סולומון (2000). הוא מדגיש את ההקשר החברתי בתהליך החינוך. דיואי מציע לבנות סביבות למידה בתוך בית הספר המאפשרות שילוב הלומדים בסביבה חברתית ובכך יפחית את הסיכון לניכור חברתי (דיואי, 1897).
הבוגר העתידי של מערכת החינוך נמצא כעת בכיתות יסוד ולא יכול להיות שבעידן בפוסט מודרניזציה, התמורות המהירות והתפוצצות המידע אפשר לגדל ילד באותה סביבה שגדלו בה הוריוכי קיים הבדל באופייה של החברה הנוכחית לבין העבר. צריך לתת לבוגר כלים שיאפשרו לו הסתגלות בסביבה החדשה, אחרת יהיה בשולי החברה.
מקור: סלומון, ג'(2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה ותל-אביב- אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.
הגישה הקונסטרוקטיביסטית שואבת מרעיונותיהם של מספר פילוסופים בראשם הפילוסוף ג'ון דיואי, פיאג'ה, ויגוצקי וגרדנר. דיואי הוא האב הרוחני לתפיסת הלמידה מתוך התנסות. פיאג'ה התמקד בשלבי התפתחות הילד והשתמש במושגי התאמה והטמעה. פיאג'ה טוען שלמידה מתבצעת בשלבים. הילד רוכש ידע על ידי בניית סכמות על ידע קודם. ויגוצקי התייחס לגורמי תיווך המשפיעים על התפתחות הילד אם זה כולל הורים, שכנים, מחשב וכו. הוא טוען שתהליך הלימדה מתבצע כתוצאה מאינטראקציה בין הלומד והחברה ושהידע נבנה על סמך התנסויות תרבותיות. גרדנר פתח תיאוריית האינטליגנציות. והוא זה שניסה לבנות מודל של בית ספר "מותאם לתלמיד" אשר יחליף את "בית הספר האחיד". המסר מאחורי זה הוא שלכל תלמיד יש קצב למידה השונה מהאחר (אתר ברנקווייס). למרות שפילוסופים אלו חייו במאה הקודמת, המחשבות שלהם מותאמות לעידן הנוכחי רק להוסיף להם טכנולוגיה. לכן, "לא כל מה שישן הוא לפח, כמו יין משובח".
הגישה הקונסטרוקטיביסטית הינה התיאוריה החינוכית המסבירה כיצד ידע נרכש, לכן הגישה הזו מתבוססת על "בניית ידע" ולא רכישת ידע מן המוכן. מושג הלמידה הינו הבסיס של גישה זו. לפי תיאוריה זו הלומד עסוק באופן פעיל בבניית משמעות ומביא את הידע הקודם שלו למצבים חדשים, ויוצא מכך שהתלמיד (לומד אקטיבי) הינו שותף פעיל בבניית הידע בכיתה. ובקשר לתפקידו של המורה בגישה זו היא הצגת ידע עבור התלמידים ומתן הזדמנות להם להתייחס לתופעות ולאירועים, התמקדות ביחיד, תמיכה, הדרכה והכוונה (משוב), והקשבה לתלמידים.
העולם הולך ומשתנה, מה שהיה טוב ויעיל לפני שנים אחדות הפך למיושן ויש להחליפו אם זו בנוגע לפדגוגיה או טכנולוגיה אשר משרתת את הפדגוגיה המשפיעות על חינוך ועיצוב דמות הבוגר המיוחל. ההוראה השתנתה והפכה להוראה אשר מבחינה היטב בין מידע לידע כך שניתן להעביר את המידע ולבנות את הידע. והבנייה נעשית על ידי הלומד עצמו בעזרת המורה....שזו בעצם הגישה הקונסטרוקטיביסטית ....
מחוגי השעון מסתובבים כל הזמן ללא הפסקות, גלגל החיים ממשיך גם הוא להסתובב ובכל פעם מביא לנו חידוש אחר, לכן עלינו להתאים את עצמנו לשינויי הזמן כדי לצמוח בחברה בריאה ומצומצמת פערים. חברה שהפערים שלה הולכים וגדלים, היא חברה שמחסלת את עצמה. לפי סולומון (2000) לעידן שאנחנו חיים בו שלושה מאפיינים בולטים. המאפיין הראשון: הפוסט מודרניות- הרי אין הסכמה בנוגע להגדרת תקופה זו. העידן הפוסט מודרני הוא עידן שמאופיין בהעדר קני מידה מוסכמים. הבסיס למבט הפוסט מודרנית הוא ראיית המציאות מנקודות מבט רבות ושונות וזה גורם לאיבוד קני מידה חד משמעיים לשיפוט וזה מחייב הפרט לסמוך על שיפוטיו הוא. אתגר קבלת החלטות הינו אתגר לא פשוט אשר דורש מיומנויות רבות. בנוסף, העידן הפוסט מודרני מאופיין באובדן סמכות, ובאי ודאות. המאפיין השני: תמורות חריפות ומהירות- שכולל הצורך לשינויים רבים ומהירים מהיבטים שונים של חיינו כמו טכנולוגיה, כלכלה, תחומי תעסוקה, מיומנויות. כל דברים אלה מחייבים את האדם להסתגלות מתמשכת למצבים החדשים. הפרט יצטרך ללמוד כל הזמן כדי שיוכל להתמודד עם מציאות כזו. כמובן שהגורם הטכנולוגי קשור לשינויים אלה. אנחנו לא יכולים להכחיש שזה עולם שבו שולטת הטכנולוגיה. הטכנולוגיה של היום השתנתה מזו של פעם. ככל שהטכנולוגיה הולכת ומתפתחת, חריפות ומהירות השינויים הולכת ונהיית יותר עצומה. המאפיין השלישי: דומיננטיות המידע- כלומר, עומס והצפה של המידע, הנגישות אליו והתיישנותו המהירה. כתוצאה מכך, אנשים יצטרכו לשנות קריירה פעמיים או אפילו יותר במהלך החיים המקצועיים שלהם. ולזה כמובן יש סכנות. סכנה אחת יכולה להיות שיטפון של מידע בזמן החסרים בו מיומנויות כמו סינון וברירה. הסכנה השנייה היא ניכור חברתי. עומס המידע והתחדשותו המהירה עלול להעמיד את האדם במצב של חוסר יכולת להשתמש בו בצורה נכונה ולגרום לניכור חברתי משום שכל אחד יפעל וילמד לבד באמצעות המערכת הוירטואלית.
תהליכי שינוי המאפשרים לבוגר העתיד להשתלב בסביבה ההולכת ומשתה כל הזמן......בית הספר של היום צריך להתמודד עם העולם המשתנה....לצערי הרב, בתי הספר של היום הם אותם בתי ספר מבחינת כותלי מבנה, מקום וזמן קבועים וסטטיים וחסרי מאפיינים מהותיים של העידן החדש...
משאירה אותכם עם הסרטון הבא:
מקור: סלומון, ג'(2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה ותל-אביב- אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן. לאור כל המאפיינים לעידן הנוכחי שנזכרו לעיל, חייבים לייצר שינוי במערכת החינוך. חייבים להיות שם
