כיצד הפכה פינלנד ממדינה עם חינוך בינוני בתחילת שנות ה-90 למדינה עם החינוך הטוב בעולם?

בזמן שרוב מדינות העולם המערבי הולכות לכיוון בית ספר כיחידה אוטונומית אשר מתוגמלת על פי השיגים, המודל הפיני הלך לכיוון אחר לגמרי ובכל זאת הצליח להוביל תוצאות מכובדות במבחנים הבינלאומיים.

בפינלנד לימודי חובה מתחילים בגיל 7, היום הלימודי מתחיל בשעה 9, לומדים 4 עד 5 שעות ביום עם מורה שמלווה אותם לאורך השלב היסודי, שיעור ראשון מתחיל בחימום קל, יחס תלמידים מורה הוא 1-15 לעומת ישראל לימודי חובה מתחילים בגיל 6, היום הלימודי ב 8, לומדים 6-7 שעות ביום עם מורה שנדיר שיללה אותם יותר משנתיים, ומתחילים בלימוד מקצועות, יחס תלמידים מורה הוא 1-35. בפינלנד מאמינים שככל שתלמידים משקיעים יותר שעות בבית הספר הם הופכים להיות פחות סקרנים. בישראל, ההפך הוא הנכון. בפינלנד, מלמדים תלמידים כישורי חיים, מיומנויות חשיבה, להיות יצירתיים, ספקנים, סקרנים, לפתור בעיות, לעבוד בצוותים ולא לשנן את החומר כפי בישראל עושים (מלמדים ללמוד למבחן כמו תוכי). בפינלנד אין מבחנים ועל שיעורי בית בקושי שומעים ובכל זאת הפינים עומדים במקום הראשון במבחני הפיז"ה אשר מעריכים יכולת התלמידים ליישם את מה שלמדו בבית הספר בחיי היומיום – כלומר בוחנים את הבנת החומר ולא שינון. בפינלנד המורה עוצרת ולא משאירה אף אחד אחורה. בישראל המורה רצה קדימה עם החומר בלי לוודות שכולם עומדים על אותו קו. בפינלנד, חיזוק הביטחון העצמי הוא האתגר בכיתת הטרום חובה. בישראל כבר מבקשים מילדים להחזיק עפרון ומחברת לכתוב. אני רוצה פה לספר על בני בן ה 5 שנים אשר לומד בגן חובה, כבר הוא כותב את שמו, כותב ומזהה מספרים מ 1 עד 12, כותב 5 האותיות האלפביתיות הראשונות ומזהה השאר ולצערי שוכחות המורות שהם עדיין בני 5. מערכת החינוך מתייחסת אליהם כתלמידי תיכון. לא מעודדת אותם לעבוד בצוות, לא נותנת להם הזדמנות להיות יצירתיים, וזה מעמיס עליהם, כמעט יומיום הם מקבלים עבודת בית... לא מוגזם!! ובכל זאת ישראל נמצאת בחלק התחתון של טבלת מדיניות העולם בחינוך. הפונקציה שללמוד יותר מוביל להצטיינות לקויה ביותר והרבה מחקרים מוכיחים זה.

אוחז הזכאים לבגרות בפינלנד הוא 85% לעומת 45% בארץ. בפינלנד אין תחרויות בין תלמידים, מורים או בתי ספר, התחרות שם עם עצמך וזה מפחית את העומס על התלמיד. ישנם שני סוגי תיכוניים, התיכון המקצועי והתיכון המכשיר תלמידים להשתלב למסלול האקדמי.

מורים בפינלנד הם באיכות גבוהה. הם נדרשים לתואר שני לעומת בארץ רוב המורים יגיעו מהשליש התחתון של בוגרי האוניברסיטה.

החינוך בפינלנד הוא מלמטה למעלה כלומר המערכת מציבה יעדים והמורים מגיעים לשם בדרך שרואים אותה כיעילה ונכונה לעומת בארץ ההוראות מוכתבות מלמעלה למטה..

והרשימה עוד ארוכה..

אני מוסיפה קולי לעיתונאי שאמר שברגע שיצאו הפוליטיקאים ממערכת החינוך, תנוטרל ההישגיות והתחרות המטורפת אולי אז נראה התקדמות בחינוך.. כמו כן יש לנו בעיה רצינית בארץ באיכות המורים הן בוגרי האוניברסיטאות והן הוותיקים ולגבי הרפורמות החדשות בחינוך אני גם מאמינה שהעלאה כספית במשכורות לא יהפכו מורה רע לטוב לכן אני מעריכה כישלון הרפורמות האלו כי הן מבוססות על הביטים פיננסים בלבד. 

לכתבה שהתפרסמה ב nana10 ולסרט המלא לחצו על התמונה:

רשתות חברתיות ומערכת החינוך

התפרסם לאחרונה חוזר המנכ"ל על ידי משרד החינוך ובו נהלים וכללים לתקשורת בין מורים, תלמידים והורים ברשתות חברתיות. לפי החוזר חל איסור מוחלט על המורים ליזום תקשורת עם תלמידיהם כולל הצעת חברות או אישור חברות שיתקבלו מהם. החוזר מציע למורים מקום אחר לעשות זאת וזה דרך האתר הבית ספרי או כל רשת חינוכית  אחרת אשר תהיה מבוקרת ומאושרת. הפרדוקס העולה כאן הוא שמצד אחד על מערכת החינוך להכין בוגר העתיד ולציידו במיומנויות המאה ה21  אשר כוללות  הטמעת ההקשר החברתי בתהליך החינוך ודרך אחת להשיג הדבר הזה הוא בניית סביבות למידה המאפשרות שילוב הלומדים בסביבה חברתית, ומצד שני מערכת החינוך אינה מעודדת בניית סביבות כאלה ושמה כל מיני מוגבלויות.  לפי דעתי, אפשר לנצל את הרשת החברתית פייסבוק באינטראקציה חיובית וחינוכית בין מורה  ותלמיד דרך יצירת קבוצות סגורות ובו ידונו חברי הקבוצה העניינים לימודיים וממוקדים בלבד ללא שום חשיפה לפרטים אישיים הן מצד המורה והן מצד התלמיד. אפשר גם לצור דפי מותג כיתתיים שישרתו את תהליך הלמידה. הרי אי אפשר להכחיש את העובדה שתלמידים נמצאים שם ושאנחנו כמחנכים צריכים ללוות אותם גם במרחב הזה ולחשוף בפניהם כל מיני ערכים כמו כללי שיח. משרד החינוך מגביר בהחלטה זו את הפער החברתי בין מורים ותלמידים וזה לדעתי חבל מאוד.

התפתחות הידע האישי

הייתה לנו הרצאה מעניינת בשבוע שעבר עם פרופ דוד חן אשר התייחס לסוגיית התפתחות הידע האישי והקשר בין טבע האדם והידע האנושי. המדע לא כל דבר יודע, אבל אנחנו צריכים לסמן גבולות מה אנחנו יודעים ומה לא. אנחנו כבני אדם מתפתחים בעולם שיש שתי כוחות שמעצבים אותנו: תורשה וסביבה. הדבר הראשון שמדברים עליו היום זה הבסיס הפיזי לעצם הקיום שלנו. אחד ההישגים הגדולים ביותר של המאה ה 21 זה סיום חקר התורשה בשנת 2003. קהילה גדולה של חוקרים השלימו את הפיענוח של פרויקט הקוד הגנטי. הם הצליחו לפענח את מבנה הסליל הכפול ולהבין איך הוא נמצא בתוך התא ומה הצורה שלו. מדענים גם הצליחו להבין איך תכונות עוברות מדור לדור והרעיון המרכזי שהסיקו אותו זה שגן אחד = תכונה אחת. נושא האינטליגנציה האנושית נחקר מאוד ונמצא שהתורשה משפיעה על האינטליגנציה. השונות הבין אישית גם כן נקבעת על ידי הביולוגיה לכן כמעט בלתי אפשרי לצמצם את ההבדלים הבין אישיים בדיוק כמו שאנחנו לא נשנה את הגובה, המין, IQ וכדומה. לעומת זו, אפשר לשנות את ההתנהגות התרבותית והחברתית כי הן נקבעות בעיקר על ידי הסביבה . הבעיה המרכזית של מערכת החינוך זה שתפיסת החינוך מתעלמת מהדבר הזה. באופן אבסורדי, אבות החינוך מדברים על סטנדרטים ומתייחסים לתלמידים כפס ייצור.

תובנה חשובה:

השונות הבין האישית היא ממעשה הטבע ולכן הסיכוי לשנות אותה שואף לאפס. חינוך זה סביבה, אנחנו לא עובדים בתוך התאים ועושים משהו שם. כל אחד מאתנו הוא תוצר של תורשה וסביבה. אין מצב שהכול סביבה ואין מצב שהכול תורשה. אנחנו מורים, בני אדם, לא הכול יכולים וכמובן נופלת עלינו אחריות רבה בעיצוב התנהגות הילד, לכן, המערכת צריכה להבין את הילד ולהסתגל למעניו מתוך אמונה שהילד הינו תוצר משולב של תורשה וסביבה. המאה ה 19 עצבה את החינוך כקו ייצור אבל זה לא מתאים. ילדים אינם לוחות חלקים והם באים לבית הספר עם מורשה כבדה של תכונות המעוצבות על ידי ביולוגיה.

שיונויים בבית הספר

 על פי מאמרו של תומס ג' סרג'ובני 

ארגון שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי:

מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?

תומס ג' סרג'ובני מנסה במאמרו להבהיר סוגיה חשובה בנוגע לדרך המיטבית אשר מובילה לשינוי עמוק בבית הספר. הוא מיין את כוחות השינוי לשתי מפלגות. המפלגת הראשונה מונעת על ידי כוחות בירוקרטיים, אישיים ושל השוק והמפלגת השנייה מונעת על ידי כוחות מקצועיים, תרבותיים ודמוקרטיים. השאלה העיקרית הנשאלת פה היא האם שינוי עמוק בבית הספר חל דרך מתן שכר ועונש למורים (גישה ביהביוריסטית אשר שמה דגש על חשיבות הסביבה בעיצוב דמותו של האדם) ,כלומר מורים משתנים במידה והם מקבלים תגמולים (חיצוניים או פנימיים) שאלו בעצם הן כוחות השינוי השייכים לקבוצה הראשונה או ששינוי עמוק בא כשעוזרים למורים בפיתוח הבנות חדשות בעניין ההוראה ואופן למידתם של התלמידים דבר אשר מוביל להפנמת נורמות חדשות של יכולת מקצועית, קהילתית ודמוקרטית כי עניינים כמו קולגיאליות ומחויבות נכנסים לתמונה?? שאלו בעצם כוחות אשר שייכים לקבוצה השנייה. שאלה אחרת שנגזרת משאלה זו היא מה יותר טוב לבית הספר, שינוי שטחי ומהיר או עמוק ולטווח ארוך?

אני מאמינה כי תהליך השינוי חייב להיות הדרגתי, מבוקר וממודר עבור אנשים מסוימים ובמצבים מסוימים. השינוי לפעמים צריך להיות מהיר ולפעמים איטי, לפעמים שטחי ולפעמים ארוך טווח ועמוק. במילים אחרות זו לא נוסחה מתמטיקה, יש לדעת ולהשתכנע בעובדה כי הסיטואציה עצמה והתזמון הם הדברים החשובים ביותר בהחלטות על החלת תהליך שינוי. אומנם ובגדול הדבר חייב להיות יסודי, מבוקר, לטווח קצוב ומתוזמן. מובילי שינוי צריכים כל פעם לשלב ולקבל החלטות לגבי איזה קבוצת כוחות צריך לאמץ בכל פעם.. אין פסול באף אחת מהכוחות ואי אפשר לדבר ברוחה של קבוצה אחת כי כל אחת מתאימה לסוג אחר של סיטואציות.

באשר לתגמולים למורים בתוך ארגון יש להבחין בין שני סוגים והם : תגמולים פנימיים ותגמולים חיצוניים. התגמול הפנימי הוא הנכון ואשר גורם לשביעות רצון פנימית שהיא מאוד חיובית ותועלתית לפרט ולארגון. לגבי הסוג השני, התגמול הוא חומרני ואינו בעל השפעה מתמדת כלומר רק לפרק זמן קצר והתגמול נהיה לא פעיל. התגמול הראשון נולד ומתקבל מתוך תובנות הנוצרים מתהליכים חינוכיים, תרבותיים ומקצועיים בחיי היומיום אשר המנהל מכתיב. 

תמיד יש לזכור שצריך לטפח כוחות מקצועיים, תרבותיים ודמוקרטים אם ברצונם של מובילי השינוי לעצב קהילה בית ספרית צומחת אשר עומד בבסיסה רשת יחסים טובים בין מורים, תלמידים והורים דרך שיתוף פעולה בצורה דמוקרטית..
לסיכום, אני מאמינה כי השינוי צריך להיות ברמות שונות (ראשוני שניוני שלישי ................) ובמעגלים שונים ( אנשים קרובים, רחוקים,............) כאשר גולת הכותרת תהיה טובתם של המורים עצמם כלומר המורה יהיה משוכנע כי השינוי בא לשרת גם אותו ולא רק טובת הארגון.

רעיונות בחינוך : הגישה הביהביוריסטית, הקוגניטיבית והקונסטרוקטיביסטית

אפשר לחלק את הרעיונות בחינוך לשלוש קטיגוריות:

הגישה הביהביוריסטית שרואה את האדם כלוח חלק ולכן הסביבה היא זו האחראית על עיצוב דמותו והתנהגותו של הילד דרך מתן שכר או עונש ובך הסביבה תכריע אותו ללמוד. פבלוב וסקינר הם שני האנשים המובילים בגישה זו. שניהם טענו שהתפתחות הילד היא הצטברות של התנהגויות רצויות ולא רצויות על פי שתי ההתניות (האופרנטית והקלאסית).    

הגישה הקוגניטיבית מתייחסת לאדם כשיש לו קופסה שחורה בראש. האדם לפי גישה זו, בא לעולם עם מורשת כבדה והרבה יכולות. הסביבה חשובה בגישה זו אך אינה הגורם היחידי בעיצוב דמותו של הילד. סביבה עשירה נותנת לילד להיחשף להתנסויות רבות.

הגישה הקונסטרוקטיביסטית שמה דגש על הבניית ידע ומחייבת משא ומתן ועבודה בצוותים. מושגים כמו "ריבוי פרספקטיבות" ו "בין תחומיות" מתאימים לגישה זו. עניין הבחירה הוא עניין חשוב בגישה הקונסטרוקטיביסטית כי הוא מוביל ליצירתיות.

שלושת הגישות הן חלק מהלמידה היומיומית שלנו. אנחנו כאנשי חינוך צריכים כל פעם לשלב ולקבל החלטות לגבי איזה גישה צריך להשתמש בכל פעם.. אין פסול באף אחת מהגישות ואי אפשר לדבר ברוחה של קבוצה אחת כי כל אחת מתאימה לסוג אחר של פעילויות. לדוגמה, תרגילים כמו אוצר מילים, תרגילים מתמטיים והקלדה עיוורת מאימים לגישה הראשונה. מטלות מסוג זה הן מטלות אשר עומד בבסיס שלהן גירויים, תגובות ומשוב מידי. המטלות בנויות על למידה הדרגתית במנות קטנות וחזרה ותרגול. לעומת זו, תרגילים מובנים אשר דורשים הקניית ידע כמו יישום עקרונות מתאים לגישה הקוגניטיבית בה יש מיקוד הקשב בלמידה, עיבוד פעיל ועברת למידה. לגישה הקונסטרוקטיביסטית מתאימים תרגילים אשר יש בהן שימוש בטכנולוגיה כי צריכים הרבה מקורות מידע ולמידה בהקשר עשיר.

רפורמות בית ספריות

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" קראתי מאמר "שוב ושוב חוזרת הרפורמה" אשר נכתב על ידי לארי קיובן. המאמר מתאר סוגיית חזרתן של גלי רפורמות בחינוך אשר נכשלו מסיבות רבות. המאמר מתייחס לשלוש דוגמאות עיקריות כדי להסביר תופעה זו: כיתות הלימוד, תוכניות לימודים וריכוז וביזור של הסמכות. גישת המורה במרכז אשר שררה במערכת החינוך לפני יותר ממאה וחמשים שנה חוזרת היום בתכנית התקשוב החדשה אך עם קוסמטיקת המקרן, עמדת המחשב והלוח החכם. לגבי תיאוריית הילד במרכז שהתחילה באמצע המאה ה 19, אינה ברת מימוש היום הן בגלל המספר הניכר של המורים המיושנים ושאין בידם מספיק כלים לאמץ תיאוריה זו והן בגלל מספר התלמידים הגדול בכיתה. הפער בין המצוי לרצוי הינו רציני. קובעי מדיניות החינוך (אשר לא באו בהכרח מעולם החינוך אלא מעולמות אחרות כגון כלכלה, מדע, ציבור) מצהירים תיאוריות אך בשטח יש דבר אחר לגמרי וכאן אני מנצלת את הבמה לדבר על ריכוז וביזור הסמכות.  מצד אחד מדובר על מושג בית ספר בניהול עצמי אשר עונה על צרכי קהילת הלומדים ומצד שני אין בית ספר בניהול עצמי נטו בארץ מכיוון שבית הספר חייב להיות שייך למשרד החינוך או לרשות המקומית. רעיון האוטונומיה של בית הספר נותר אבסטרקטי. בקשר לתוכניות הלימודים, פעם התוכנית התבוססה על הוראת נושאים אקדמיים ואחר כך שילוב תכנים ונושאים מעשיים ושוב גל הרפורמה שהתבוססה על התחומים האקדמיים חוזר לבתי הספר התיכונים הדורשים ציוני בגרות כדי לאפשר השתלבות תלמידים באוניברסיטאות.

סיבות כישלון גלי הרפורמות החוזרות שוב ושוב ללא הגשמת אף מטרה שהתייחס אליהן לארי במאמרו הן: ליקויים באבחנת הבעיות כראוי ובהצעת פתרונות, מתן הסברים שנשענים על מטאפורת המטוטלת והמחזוריות, סיבות פוליטיות כך שפוליטיקה מכריחה שינוי בחברה ועוד... אני חושבת שרפורמות החינוך יצליחו אך ורק כשנחקור לעומק את הטעיות, נסיק מסקנות, נכתוב תוכניות ונעריך אותן כי החינוך הוא עניין רציני... מורים חייבים להיות נציגים ואחראים על קביעת מדיניות החינוך כי הם בעלי ניסיון ומכירים את השטח טוב. כבר נמאס למורים מלקבל החלטות מלמעלה ומאנשים אשר כל כך רחוקים מהמציאות.. כדי שיחלל שינוי מוצלח צריך ללמוד את התופעה מכל צדיה ולא רק לבצע שינויים מהירים. "כדי לעשות שינוי לא מספיק לעשות כמה צעדים מהירים" מיכאל מלכיאור. השינוי חייב להיות מקיף, כרוך במעקב והערכה. 

 מקור:  קיובן, ל' (2010). שוב ושוב חוזרת הרפורמה. מתוך: ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים), שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 24-50). ירושלים: מכון ברנקו וייס. (תדפיס) (371.2 שנו). 

בית ספר פרוגרסיבי או מסורתי??

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" נתבקשנו לקרוא מאמרה של סוזן סמל

The City and Country School: A progressive Paradigm

מתואר במאמר בית ספר אשר מדגיש תיאוריית הילד במרכז ושילדים נורמליים נולדים עם פוטנציאל, סקרנות ונטייה לחקור ולנסות דברים בעצמם. ומכאן תפקיד בית הספר הוא לספק סביבה תומכת שבה אפשר לממש גירויים כאלה. מטרת בית הספר המתואר הוא לעודד את הילדים לחקור את העולם, לעבוד בעצמאות ובשיתוף פעולה, בנוסף, לאפשר לילדים להציג בעיות ולחפש על פתרונות. הורים שלחו בניהם ללמוד בבית הספר הנ"ל מכיוון שהאמינו שמתן כישורים חברתיים ואקדמיים דרך משחקים הוא דרך אחרת לחינוך שונה מבית הספר המסורתי.

אני מסכימה עם חזון בית הספר המתואר אשר נשען על תיאוריית דיואי מהמאה ה 19. דיואי טוען שהדרך הטובה ביותר ללמוד היא באמצעות עשייה וחוויה שמשאירה טעם של עוד ומה שמעניין את הילד לא שוכח אותו לעולם. המשחק של שיעור על הוויקינגים הוא דוגמה טובה של התנסות פעילה של הילדים כי הם חוו אותה תקופה כשהתלבשו כמוהם ובנו אונות שלהם. הילדים עמדו במרכז התהליך החינוכי ולמדו מניסיונם ולא רק באופן תיאורטי. עניין התקציב הינו עניין חשוב בבית ספר מסוג זה כי כל הכלים האלה עולים המון כסף וזה מה שגרם לכישלונה של מרי. 

אני לא מסכימה בדרך שבה פארט התייחסה למורים ולהורים. היא רצתה לשלוט בכל דבר וזה מנוגד לערכי הדמוקרטיה שהיא משדרת. הייתה לה דרך אחת לעשות דברים וזה דבר לא בריא ביחסי המערכת. היא הפגינה חוסר סבלנות והתחשבות דבר אשר גרם להרבה מורים לעזוב כמה שיותר מהר.      

בתי הספר בארץ סובלים מבעיית חינוך רצינית (הרי משרד החינוך משקיע תקציבים ברפורמות ארגוניות וביום לימודי ארוך ושוכח את מהות החינוך... עוסק בטפל ושוכח את העיקר) שאפשר שפתרונה יהיה, לדעתי, שילוב בין עקרונות של בית ספר פרוגרסיבי ומסורתי. מצד אחד יהיה לבית הספר כללים וסטנדרטים ברורים שצריך לכבד ומצד שני יהיה בידי הלומדים חופש בחירה בנושאים הנלמדים ובך כל ילד ילמד בקצב האישי שלו.

אני מסיימת בפתגם סיני עתיק שאומר "אני שומע ואני שוכח, אני רואה ואני זוכר, אני עושה ואני מבין". פתגם זה עומד בבסיס החינוך ועל כל בית ספר ואיש חינוך לאמצו כי רק דרך העשייה  אנחנו לומדים ובונים ידע לטווח ארוך.

Semel, S. (1999) The City and Country School: A progressive Paradigm. In S. F. Semel and A. R. Sandovnik. Schools of Tomorrow, Schools of Today – What happened to Progressive Education. P. 127-137. New York: Peter Lang

Way to Go - ספר לימוד דיגיטלי

בהתחלה ברצוני להביע את התרשמותי מהיום הראשון בסמסטר האחרון... ברור לי שהסמסטר הזה מלא אתגרים והמון עבודה מחכה לנו בדרך.. אני מקווה שיהיה לנו סמסטר מהנה ועשיר במגוון הקורסים הנלמדים ..
בפוסט הזה אני מתכוונת להתמקד בספר לימודי באנגלית אשר יצא לראשונה לאור השנה לתלמידי כיתה "ז" בגרסה דיגיטלית יחד עם הספר המודפס. הספר הוא Way to go הוצאת .Eric Cohen Books הספר מיועד לכיתה הטרוגנית מצוידת במקרן, עמדת מחשב, לוח חכם במידת האפשר ורשת אינטרנט אלחוטית. הסרט הנ"ל מסביר יותר על הספר:

הספר הרשים אותי לטובה כי הינו ספר מקיף אשר מכיל חומרי העשרה, סרטונים רלוונטיים, הדמיות ומשחקים בנוסף לדפי הספר הסרוקים ומגוון כלים אחרים לתרגול החומר הנלמד. נדלקתי מאוד להכניס את הספר הזה לבית ספרי אך עצרתי רגע ושתי שאלות עלו לראשי. הראשונה, האם יש כלים בבית הספר המאפשרים שימוש בספר הדיגיטלי הנ"ל?? מצד אחד, משרד החינוך מוציא את דרכו להתאמת מערכת החינוך למאה ה 21 בהנפקת ספרים דיגיטליים ומצד שני שכח משרד החינוך להשקיע בתשתית בתי הספר. אומנם השינוי הוא חיובי אבל האם בתי הספר בשטח מוכנים לשימוש בכאלה ספרים?? השאלה השנייה היא האם המורים מסוגלים להשתמש בספר בגרסה דיגיטלית?? האם יש בידם מספיק כלים לשלוט בספר הנ"ל?? כי אחרת מה זה שווה אם התלמידים ירכשו את הספרים והמורים ישתמשו רק בגרסת הנייר אשר דורשת פחות מאמץ... לכן החלטתי לדחות את אימוץ הרעיון הזה לשנה הבאה בתקווה שאוכל למצוא פתרונות...
השימוש בספרים דיגיטליים הוא אכן חיובי ונותן אימפקט טוב לילדים אשר נולדו בעידן הטכנולוגי אך השינוי הזה כרוך בשינויים מסביב והוא לא יוכל להצליח בפני עצמו. שינוי בתשתית בתי הספר ובמתן הדרכות למורים הם דברים חיוניים בהובלת נושא שילוב הטכנולוגיה בכיתות של היום.

אינטל, משנים את פני ההוראה והלמידה

בשבוע הנוכחי ביקרתי במפעל היצור אינטל קרית גת. אינטל היא חברת עולמית אשר הוקמה בשנת 1968 בקליפורניה, ארצות הברית והינה יצרנית השבבים הגדולה בעולם. החברה מייצרת מעבדים, ערכות שבבים, לוחות אם ועוד מוצרים המהווים אבני הבנייה למחשבים, מוצרי צריכה אלקטרונים ומוצרי תקשורת אחרים.  הסרטון הנ"ל מסביר איך מייצרים שבבים מחול הים: מדהים!!

בשנה האחרונה שינתה אינטל את חזונה מחברה שהתמקדותה בתכנון ויצור שבבים לחברה שמטרתה להעשיר כל אדם ואדם מבחינה טכנולוגית על פני כדור הארץ.

מה שמשך אותי בהדרכה שנתנו וכן קשור לעולם התקשוב, הוא יעדי אינטל בשיפור איכות החינוך. אינטל מאמינה שתלמידים ראויים לרכוש מיומנויות הדור הבא (מיומנויות כמו אוריינות דיגיטלית, אסטרטגיה לפתרון בעיות, חשיבה יצירתית וביקורתית ושיתוף פעולה) . לשם כך פועלים באינטל מול משרד החינוך אוניברסיטאות וארגונים ללא מטרות רווח לקידום החינוך הטכנולוגי. תוכניות אינטל לקידום החינוך הן: "לומדים עם אינטל", "אינטל לומדים וחושבים עם טכנולוגיה", "תחרות מדענים ומפתחים צעירים" – ISEF Intel," אינטל קלאבהאוס", התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה 21 והקמת עתודה למנהיגות מדעית טכנולוגית, והשכלה גבוהה בתחומי הטכנולוגיה.

התרשמתי מאוד ממקום הזה... מקום אשר מפתחים בו עתיד, מתערבים בקהילה, משנים את פני ההוראה והלמידה, משקיעים באנשים ויוצרים סביבת עבודה נוחה, מחויבים לסביבה , שומרים על אתיקה, והרשימה עוד ארוכה. עולם אינטל אכן הוא עולם מאתגר ומעניין.        

מידענות

"טכנולוגיות המידע והתקשורת הציפו את העולם בים של מידע, המתרוצץ ברשת לכל קצות תבל, נגיש לכל, זמין בכל עת, פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר". "מהפכת המידע, העוברת עלינו כסערה, טומנת בחובה כוחות אדירים, שאי-אפשר לעצרם, כוחות שיש בהם תנופה של התהוות חדשה. היא נושאת עימה כוח להיטיב ולהועיל, אך יש בה גם כוח להזיק ולהשחית".  מתוך המסמך המחודש למידענות.

תמונה על היצף המידע

איך עלינו כאנשי חינוך להתמודד עם בעיית היצף המידע?? איזה צעדים צריך לקחת כדי להכין את התלמידים לעולם הפתוח המתואר לעיל?? הגדיר משרד החינוך היעדים הנ"ל:

·         הכשרת התלמידים לחיים בחברה עתירת מידע ואפופת תקשורת.

·         ללמד הפקת תועלת מן המידע.

·         חינוך להישמרות מן הסכנות הטמונות בשיטפון במידע הבלתי מבוקר.

כדי להגשים יעדים אלה... צריך לחשוף את התלמידים למגוון של בעיות מידעניות. צריך לספק לתלמידים הזדמנויות להתמודד עם בעיות מסוג זה. לבעיה מידענית מספר מאפיינים חשובים: אין לה פתרון ידוע מראש, פתרונה תלוי בהגדרת הבעיה, אין לה בהכרח פתרון אחד, פתרונה מבוסס על מיזוג מידע ופתרונה מבוסס על חשיבה מסדר גבוה.

סטנדרטים במידענות:

1.      תכנון, חיפוש וארגון מידע: כולל מה אני רוצה לדעת (שאילת שאלות ראשוניות), כיצד אני מגיע למידע (שימוש במנועי חיפוש) ואיך אני מארגן את המידע בתוך מאגר מידע הכולל הפניות לאתרים רלוונטיים ותקצירי מידע.

2.      הערכה, עיבוד והצגת מידע: מה אני עושה עם מה שמצאתי... וזה כולל הערכת המידע מבחינת אמינות, עדכניות, סמכות ודיוק, יצירת ידע (כלומר מיזוג מידע והבניית ידע) והצגת הידע החדש (הכוונה לבחירת האמצעי להצגת הידע ונימוק הבחירה)

3.      אתיקה: הגנה על עצמי ומניעת פגיעה בזולת

חשבתי על דוגמא פשוטה לצורך המחשת הסטנדרטים :

חקר מקום:

שלב ראשון: התלמיד ישאל שאלות כמו: מהו המקום (שמו)? , איפה נמצא? מה אני רוצה לדעת על המקום הזה לצורך ביצוע המשימה? (אתרים מעניינים? היסטוריה? תרבות? ), כיצד המידע רלוונטי עבורי?

לאחר מכן נעבור לשלב החיפוש בספרייה הווירטואלית של מט"ח, או בגוגל או בויקיפידיה או בכל מקור מידע רלוונטי אחר. התלמיד יארגן לעצמו בטבלה הכוללת הפניות לכל המקורות הנ"ל.

שלב שני: התלמיד ישאל האם המידע עונה לצורך? מי כתב את המידע? באיזה סוג אתר הוא מוצג? אחר כך התלמיד יאתר את הרעיונות המרכזיים, דוגמאות הסברים וישלבם במקום הנכון. ורק אחרי זה התלמיד יבחר את האמצעי המתאים להצגת המידע.

שלב שלישי: על התלמיד להבין את הסכנות ברשת ולהיות מודע לשמור על זכויות היוצרים.

עכשיו התור שלכם לחשוב על משימה מידענית

מדוע בית הספר צריך אתר בית ספרי ??

אם נתן היום מבט לבתי הספר נראה שלרובם יש אתרים. אומנם הפעילות באתר משתנה מבית ספר לבית ספר, אך העיקר שיש וזה צעד אחד קדימה בהחדרת תרבות התקשוב למוסדות החינוך. בתי הספר של היום פותחים את שערם למבקרים באמצעות גלישה באינטרנט. אך מה הסיבה מאחורי זה ?? ומה אתר בית הספר בא לשרת?? לפי רותם ופלד (2008) על האתר הבית ספרי לתת מענה לקהילה. הם טוענים שהאתר צריך להיות עם הפנים החוצה כלפי הקהילה והחברה. הוא צריך לכלול מידע רלוונטי שמעניין את ההורים ברמת העיקרון, בנוסף לכך על האתר לכלול אפשרות לאינטראקציה מזמינה עם גורמים בבית הספר וכל זה מתממש דרך גיוון מסרים.

לפי סולומון (2000), "בית הספר חייב להתחבר לסביבה הרחבה שבה הוא פועל ובמידה רבה להידמות לה, שאם לא כן הוא עלול להישאר בבחינת אי נפלא כלפי פנים, אך חסר התאמה לעולם הסובב אותו מבחוץ" (סלומון, 2000, עמוד 11).

אכן, אתרי בית הספר מעניקים לגולשים הזדמנויות מתפתחות מיום ליום. הגלישה באתרי האינטרנט מחזקות הקשר והמעורבות של ההורים והסביבה דרך עדכון שותף במה שמתרחש בין כותלי בית הספר. כמו כן אתרי בתי הספר משרתות תהליכי הלמידה לסביבת הלומדים והקהילה.

אתר בית הספר יכול להכיל:

מידע פרסומי, מידע לימודי, מידע על מנהלת בית הספר, הודעות, פרויקטים, מאגר משאבים, פורומים ודוא"ל (תקשורת א-סינכרונית), צ'טים (תקשורת סינכרונית) מנוע חיפוש, קישורים.

 מקורות:

סלומון, ג. (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה: אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.

רותם, א. ופלד, י. (2008). לקראת בית ספר מקוון. תל-אביב: מכון מופ"ת.

שילוב המחשב בהוראה לילדים אוטיסטים

 הפעם החלטתי לכתוב פוסט מעולם החינוך המיוחד ולבדוק איך ילדים אוטיסטים מגיבים למחשב. להגדרה אוטיזם מתוך אתר טיפולנט לחצו כאן.

לאחרונה, שילוב המחשבים תורם רבות בלמידה לכל סוגי הילדים ובמיוחד ילדים בעלי  צרכים מיוחדים. ילדים אוטיסטים נהנים טוב מאוד מיתרונות המחשב, כיוון שיתרון המחשב לחזור על אותה פעולה מספר פעמים מושך ומספק אותם, כך שילדים אוטיסטים נוטים לחזור על פעילות מסוימת מספר פעמים ללא שעמום.

מחשבים גם תופסים את תשומת ליבם של ילדים אוטיסטים כיוון שמחשב יכול לספק צבעים ואור, קול ומוזיקה, משחקים, וכה ...

במחשב ישנה תוכנות מסוימות שדרכן אפשר להתמקד ביכולת הלמידה של הילד האוטיסט, למשל : תוכנות שיש בהן דמויות מתכניות טלוויזיה לילדים, והתוכנות שמלמדות לספור או לסדר אובייקטים, תוכנות אלה אינן מתעייפות מלחזור על כל שלב מספר פעמים ככל הנדרש.

הייתה לי שיחה לפני כמה ימים עם מורה לחינוך המיוחד אשר משתמשת בטכנולוגית המחשב בהוראה לילדים אוטיסטים והיא תארה לי כמה כלי זה מעניין ומסקרן את הילדים. היא סיפרה לי על ילד עקשן, לא מגיב להוראות המורה ולא חברתי הצליחה למשוך אותו ללמוד לספור באמצעות משחק לימודי וזה הישג גדול בשבילה. פעם שנייה ישב לידו חבר ולמדו שניהם יחדיו וזה מעודד הצד החברתי של האוטיסט.  

הסרטון הבא מראה תוכנה אינטראקטיבית בשם facesay אשר עוזרת לילדים אוטיסטים לזהות פרצופים,רגשות והבעות פנים וחווית הילד האוטיסט בשימוש בתוכנה זו:

דרך השימוש בתוכנה זו אוטסטים לא רק לומדים לזהות רגשות כמו שמחה או כעס אלא גם מצליחים לזהות רגשות יותר מורכבים כמו דאגה ובלבול. אכן יש לתרגילים אלו השפעות חיוביות. 

מקור:

http://www.e-learning.co.il/research_5.htm

פייסבוק, אם אי אפשר בלי אז איך אפשר עם ?

למי שלא מכיר מה זה פייסבוק הינה הגדרה מתוך ויקיפידיה: "הוא אתר אינטרנט המופעל על ידי חברה אמריקאית, המהווה את הרשת החברתית המקוונת הגדולה בעולם, הכוללת למעלה מ-750 מיליון דפי משתמש. האתר הוקם על ידי מארק צוקרברג, סטודנט מאוניברסיטת הרווארד, ב-4 בפברואר 2004. השימוש באתר הינו חופשי וללא תשלום, ומאפשר לגולש להצטרף ל"קבוצה חברתית" אשר לה הוא משתייך (עיר, מדינה, מקום עבודה, מוסד לימודים וכו') ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. באפשרות המשתמשים ליצור לעצמם פרופיל אישי, וכן "רשימת חברים" אליהם ניתן לשלוח הודעות ולשתף עימם מידע, תמונות וסרטונים."

פתחתי חשבון בפייסבוק בסמסטר הראשון של הלימודים שלי במכללה כאשר הקימו החברים קבוצה לשיתוף חוויות הלימודים המרתקות והמיוחדות. בשלב הזה לא עלה על דעתי שאפשר לנצל את הטכנולוגיה הזו כפלטפורמה חינוכית כפי שדברו אנשי חינוך כמו ד"ר אברום רותם. עוד לא הייתי מודעת להגדרות פרופיל אישי ודף מותג עד שבאחד הקורסים הוסבר לנו את ההבדל ביניהם: זהות פרטית מול זהות מקצועית.  בסמסטר הנוכחי התבקש ממנו להיות חברים בעוד קבוצה שמתנהלת על ידי מרצה ורק אז נפל לי האסימון.  בקבוצה הנ"ל נדרש ממנו לבצע מטלות ולהעלותן לפייסבוק כמו כן להגיב לעבודות עמיתים. ההתנהלות בפייסבוק הייתה בשיאה ... כולנו נכנסו, הגבנו, עשינו לייק, הצבענו והחוויה הייתה מאוד משמעותית. התיאוריה זה דבר והמעשה זה דבר אחר. הניסיון שלי בפייסבוק גרם לי להבין טוב את משמעות הדברים. היום הילדים שלנו נמצאים בעולם הזה... הפייסבוק כבר הולך ומשתלט על חיינו.. אז למה לא לנצל אותו לטובת החינוך??  בשביל ילדים  מי שלא נמצא בפייסבוק – לא קיים.. הם יוצרים קשרים, מתעדכנים, משתפים תמונות וסרטונים, מרגישים וזה דבר שאי אפשר להעלים ממנו עין. אנחנו כהורים וכאנשי חינוך חייבים להיות שם כי אחרת  נאבד את הקשר בינינו לבינם. קשר מורה תלמיד השתנה מזה שהיה פעם. הווב 2 והרשתות החברתיות הפכו את המציאות לשדה דינמי שלא התמקד בין כתלי בית הספר אלא הרבה מעבר. לכן, צריך לחשוב לעומק איך אפשר לנצל את הנשק לירות בכיוון הנכון... והשאלה היא אם אי אפשר בלי אז איך אפשר עם ?

האם יש הבדל משמעותי באיכות העבודה של קבוצת סטודנטים אשר קיבלו משוב עמיתים לבין קבוצה אחרת אשר לא קיבלה?

תשובה: אין הבדל משמעותי!!

מחקרים רבים עסקו בתרומת הטכנולוגיה בשיפור השיגי הלומדים ומצאו שאין הבדל משמעותי!!! אבל איך דבר כזה יכול להיות??!! האם באמת אין תרומה לשימוש בכלים טכנולוגים??

יש כמה סיבות שאני חושבת יכולות לגרום לכאלה תוצאות. יש המון דברים בחיים שאי אפשר למדוד כמו חווית הלמידה עצמה, התפיסות של הלומדים , המוטיבציה. בנוסף לזה, הרי אי אפשר ללמד בשיטה מסוימת ולהעריך בשיטה אחרת, כלומר איך יכול להיות שבדוקים השיגי לומדים באמצעות מבחן סופי בקורס המבוסס על מגוון של כלים טכנולוגים!! 

Using Peer Feedback to Enhance Student Meaningful Learning הוא מחקר אשר דן בסוגיית ביצוע משוב עמיתים אנונימי בדרכים טכנולוגיים ובהשפעתו על שיפור הלמידה בקרב סטודנטים בהשכלה גבוהה.  מחקר זה נערך על 47 סטודנטים בשלוש כיתות לתואר ראשון באוניברסיטה בארה"ב. הסטודנטים היו כולם מאותו קורס. הסטודנטים חולקו באופן אקראי ל26 קבוצת ניסוי ו21 קבוצה רגילה. במחקר התבקשו הסטודנטים לבנות פרויקט WebQuest ולהעלות אותו לאינטרנט. בקבוצה הרגילה, התבקשו הסטודנטים לפתח את הפרויקט על ידי עצמם לאחר שלמדו את התוכן ואת הקריטריונים להערכה. אולם קבוצת הניסוי התבקשו בנוסף לזה לשפוט את הביצועים של עמיתים ומתן משוב כמו כן לסקור את משוב העמיתים ולשפר את הפרויקטים שלהם בהתאם. לאחר מכן התבקשו הסטודנטים מקבוצת הניסוי להשלים סקר סביב התפיסות והחוויות שלהם מהתהליך שעברו.

 שאלות המחקר:

1.       האם יש הבדל משמעותי באיכות העבודה של קבוצת סטודנטים אשר קיבלו משוב עמיתים לבין קבוצה אחרת אשר לא קיבלה שום משוב?

2.       האם הערכת עמיתים משפיעה על תפיסות הסטודנטים?

השערות:

1.       משוב עמיתים מקדם חשיבה ביקורתית לכן זה יגרום לשיפור איכות הפרויקטים.

2.       סטודנטים יקבלו תפיסות חיוביות לגבי תהליך זה לכן הם יחושו שתהליך הערכת העמיתים יקדם למידה עמוקה ויסייע להם לשפר את איכות הפרויקט.

ממצאים:

1.       אין הבדל משמעותי באיכות הפרויקטים שהגישו שתי הקבוצות.

2.       לאחר הערכת הסקר עולה כי התפיסות של התלמידים היו חיוביות לחלוטין על התהליך הזה.

המלצות לביצוע מחקר נוסף:

1.       כדי להבטיח את אמינות הערכת המדרגים, שני מדרגים עצמאיים העריכו את הפרויקטים לפי קריטריונים שנקבעו מראש. עם זאת, הדירוג שלהם לא הגיע להסכם ברמה משביעת רצון. זה מעיד על בעיה בהגדרת הקריטריונים או על העדר מתן הדרכה למדרגים.

2.       מחקר זה התמקד רק בהערכה מסכמת. אם הערכה מעצבת יושמה ייתכן שיש כמה אינדיקטורים על למידה משמעותית ושיפור איכות העבודה כתוצאה מכן.

3.       ציון ממוצע של קבוצת הניסוי היה טיפה יותר גבוה מזה של הקבוצה הרגילה. אם יותר סטודנטים השתתפו במחקר, התוצאה עשויה להיות שונה.

בהסתמך על זה, אני מעריכה כי מחקר נוסף עם מספר גדול של נושאים, משתתפים ומדרגים מודרכים נקבל גם שיפור באיכות העבודות וגם תפיסות חיוביות של סטודנטים מתהליך זה של הערכת עמיתים (כולל הערכה מעצבת).

המיתוס המתנפץ של אין הבדל משמעותי צריך לחקור אותו לעומק....

בעקבות הרצאתו של מר רוני דיין לגבי תוכנית התקשוב של ישראל

בהמשך לפוסט הקודם בו הצגתי את תוכניות התקשוב הלאומית של ישראל משנות השבעים ועד היום, אני ממשיכה בפוסט הזה להתייחס לתוכנית התקשוב החדשה אחרי הרצאתו של מר רוני דיין בתאריך 25.7.2011. קודם כל אי אפשר להכחיש שהפעם התוכנית בהשוואה לתוכניות שהיו הינה תוכנית מערכתית, מקיפה, מפורטת, בנויה על הרבה מידע בכל התחומים. להלן תרשים ההתייחסויות:

יחד עם זאת... יש מקום להעלות נקודות למחשבה...

1.       נושא הדגש על המורים כסוכני שינוי ושדרוג סביבת העבודה שלהם הוא היבט מאוד משמעותי שלא היה בתוכניות קודמות... השאלה היא איך באמצעות מקרן ועמדת מחשב כמה שמשוכללים יהיו הופכים את התלמידים להיות פעילים וחוקרים הרי ומהותה של התוכנית הוא הדגש על מיומנויות המאה ה21 ?? האם התוכנית מספקת זה??? (העלתה נקודה זו ד"ר חגית מישר-טל)

2.       מה צריכות להיות תוצאות התקשוב?? הישגים!! הרחבת ידע!! רכישת מיומנויות!!  אני רואה בזה שיעדי התוכנית הינם לשנה או שנתיים קרובים חסרון. אין לתוכנית אופק רחוק.. מה יהיה בעוד כמה שנים הן לגבי התפתחות התלמידים והן לגבי תוכניות עתידיות בהסתמך על תוצאות מהשטח.

3.       אני כמורה בבית ספר על יסודי במחוז מרכז מגזר ערבי, מתי יגיעו אלי תוכניות התקשוב!! (התוכנית בעיקר מיועדת למחוז צפון ודרום לבתי ספר יסודיים וכשנשאלה השאלה למה דווקא מתחילים ביסודי, חלק מהתשובה היה שמכיוון ויש שפע של חומרי לימוד ברשת המתאימים ליסודי ובגלל הכנת התלמידים למבחנים בינלאומיים.. מחשבה כלכלית נטו).

4.       לבקש השתלמויות מבוגרי תואר שני בתקשוב ולמידה כדי לקבל תפקיד רכז תקשוב דבר אשר לא נכנס לי לראש. האם ההשתלמות היא תורה מסיני??

5.       מה לגבי תלמידי החינוך המיוחד?? האם נעשה להם מספיק מאמץ כדי לשלבם בתוכנית או שהשאירו אותם בצד??

6.       כולם בסופו של הדבר מתכוונים למבחני הבגרות שזה מעיד שמשרד החינוך עדיין תקוע במאה ה19.

מדיניות התקשוב הישראלית

היסטורית התגלגלות תוכניות התקשוב

תוכנית התקשוב הישראלית עברה מספר שינויים. בשנות ה 70 רק התחילו המחשבים לכנס ובאותה תקופה הוקמה מט"ח. בנוסף למחשב, טכנולוגיות עזר אחרים כמו טלוויזיה לימודית וקלטות נכנסו כדי להעשיר את הלמידה. שתי תפיסות התפתחו בשלב הזה: הראשונה, ללמוד מחשבים פירושו ללמוד שפת תוכנות (השפה הבאה שבני אדם יצטרכו לדעת). ממשק המשתמש לא היה ידידתי אלא היה רשומה גדולה של פקודות. התפיסה השנייה הייתה שבגלל ויש למחשב יתרונות רבות, אז הוא יכול להחליף את המורה, הרי הוא לא מתעצבן, לא טועה, מאפשר סביבה אינטראקטיבית וזה מתבטא במשוב חיובי או שלילי.

בשנות ה 80 רואים התפצלות בנושא המחשבים כך שבבתי ספר יסודיים הלמידה הינה נעזרת במחשב ובבתי ספר על יסודיים לימודי המחשב נתפסו כמקצוע. בשלב זה התקשוב נתפס כחלק מתוכניות התקשוב הלאומית ולא היה בלעדי לחינוך. ב 1986 המחשב נתפס כאמצעי חינוכי. האינטראקציה אדם-מחשב הפכה להיות ידידותית ולא דורשת תוכנות. ה windows פרץ והמחשב הפך להיות כלי עבודה בסיסי שמשרת אותנו בכך תחומי החיים.

מח"ר היא תוכנית מערכתית שהופיעה בשנות ה 90. בשלב זה הגיעה מדינת ישראל להבנה שמחשבים לא רק מלמדים לקבוצת תלמידים שרוצים ללמוד מחשבים אלא שזה הופך לסביבת למידה ולכן צריך לבנות תוכנית תקשוב אשר מעודדת את התפיסה הנ"ל. היה גם התייחסות לפדגוגיה, הכשרת מורים והשתלמויות. השאיפה הייתה להגיע ליחס 1:10 מחשבים לילד. עם כניסת ה office לשימוש, השתנתה גם התפיסה של מחשבים ולמידה. השימוש בכלים הפתוחים של ה office החליף את הלומדות או הכלים הסגורים. במקום להשתמש במחשב ככלי אשר נותן תוכן קבוע וקצב התקדמות, הפך לשרת אותנו בשפע של יישומים כמו עיבוד מידע, הצגת מידע, צייר, איקסל, פוארפוינט... (עוד לא הייתה שיתופיות). בשנת ה 95 חלה המהפכה הבאה – מהפכת האינטרנט, לכן, היה צורך להכיל תשתיות חדשות ולפתח תפיסה פדגוגית חדשה.  לקראת סוף ה 90 יחס תלמידים מחשבים ירד ל 1:5.

תפיסת "איי חדשנות" הופיעה בשנות ה 2000. הרעיון מאחורי תפיסה זו היה לבחור מקומות ספציפיים שתהיה בהם חדשנות כלומר כיתה אחת, מורה אחת והם יקרינו על השאר. האיים הללו נפלו מאוד מהר ולא הביאו לשום מקום לכן היה צורך בהקמת תוכנית חדשה. התוכנית הישראלית החדשה 2010 היא תוכנית המטפלת בתשתיות, פיתוח מקצועי של עובדי הוראה, תכנים דיגיטליים והתאמת תוכנית הלימודים. התוכנית לא מטפלת ביחס תלמידים מחשבים כי המטרה הפכה להיות מחשוב הכיתה. במרכז התפיסה עומד המורה, הכשרתו הפדגוגית והסביבה שלו.

(מבוסס על הרצאת דר חגית מישר-טל בתאריך 18-7-2011)

הקול האישי שלי:

התוכנית החדשה נראית על פניה טובה ויפה כך שהיא מתייחסת לתחום התשתיות והתחזוקה, הכשרת מורים, פיתוח תכנים דיגיטלי, התאמת תוכנית הלימודים והערכה. התוכנית מתייחסת להכשרת בוגר העתיד ולהצטיידותו במיומנויות ה21. שונות, שיתופיות, פריצת גבולות בית הספר ולמידה מרחוק עמדו במרכז התפיסה החדשה.

 דאגה ראשונה, מה הפער בין כל התוכניות הנפלאות האלו לבין מה שמתרחש בשטח?? עברנו מספר של תוכניות עד היום ובבית הספר שאני מלמדת בו בטייבה יש רק חדר מחשבים אחד של כ20 עמדת מחשבים (וכ 800 תלמידים) ומקרן נייד אחד ואז כשאצטרך להשתמש בו עלי לתאם מול מורים אחרים שאולי גם הם צריכים להשתמש בו באותו שיעור.......הרי איפה אנחנו מכל התוכניות של משרד החינוך????? אין רשת אלחוטית, מקרנים, לוחות חכמים...

דאגה שנייה...הרי התוכנית מתייחסת למיומנויות ה21, מה לגבי שיטות ההערכה??? האם נמשיך להעריך את התלמידים על תכנים ובשיטת מבחנים או נעריך אותם לפי התפתחות מיומנויותיהם היוצרים הכלים הטכנולוגים כמו לחקור בעיות אוטנטיות רב תחומיות??? הבגרויות נשארות אותם בגרויות, אותם מיצבים, שיטות הערכת התלמידים והמבחנים נשארים אותו דבר... שזה לפי דעתי מוביל לפער רציני בין השיטות או הדרך בהם אנחנו מלמדים את הילדים לבין הערכה סופית של ביצועם.

בעיה שלישית, האם המורים מוכנים לכזה שינוי?? האם המורים מספיק בשלים להעברת שיעורים מתוקשבים בסביבה מתוקשבת... מניסיוני בבית הספר יש מספר ניכר של מורים אפילו את הוורד לא מכירים... לשלוח אמייל הם מתקשים??? ורצון אין להם ללמוד!!! לאן זה יוביל?? ובמידה שהביאנו את המורים האלו להשתלמות, האם אותם מורים יישמו את זה בשטח??? מי יבדוק??