סולומון (2000) תאר את דמות בוגר העתיד בכך שהתייחס לכשרים ומיומנויות בתחומים שונים קוגניטיביים, אפקטים וחברתיים. צריך לעצב בוגר אשר יוכל לפתור בעיות חדשות, יתמודד עם אי הודאויות, יוכל לנסח שאלות, יוכל לקבל החלטות, יצליח לנקוט עמדה ולשפוט באופן עצמאי ומוכשר, יתפקד בתקשורת שיתופית דרך עבודה בצוות, יוכל להתמודד עם מידע רב כלומר להפוך מידע לידע. יש לחנך את הדור הבא לקראת העתיד שכבר התחיל. בנוסף לכל זה, חשוב שהבוגר יצליח להשתמש במיומנויות השונות בהזדמנויות המזמנות פעולה. הרי ויש לטפח בלומד שימוש נכון בנטייה לסקרנות, ספקנות וחקרנות. סולומון (2000) קרא לתכונות אלו נטיות אינטלקטואליות. בנוסף לזה, צריך לטפח בדמות הבוגר מחויבות כלפי החברה. כתוצאה מהשינויים הקיצוניים בהיבטים השונים של חיינו ישנה סכנה של ניכור חברתי הגובר דבר המחייב את החינוך לטפח אצל הבוגר מחויבות לחברה והסביבה. ניתן להגשים זאת על ידי הבאת הבוגר להיות מעורב פעיל בקהילה ואף לאפשר לבוגר ליטול על עצמו מחויבות בתחום מסוים. דיואי מתחבר בסוגיה זו עם סולומון (2000). הוא מדגיש את ההקשר החברתי בתהליך החינוך. דיואי מציע לבנות סביבות למידה בתוך בית הספר המאפשרות שילוב הלומדים בסביבה חברתית ובכך יפחית את הסיכון לניכור חברתי (דיואי, 1897).
הבוגר העתידי של מערכת החינוך נמצא כעת בכיתות יסוד ולא יכול להיות שבעידן בפוסט מודרניזציה, התמורות המהירות והתפוצצות המידע אפשר לגדל ילד באותה סביבה שגדלו בה הוריו כי קיים הבדל באופייה של החברה הנוכחית לבין העבר. צריך לתת לבוגר כלים שיאפשרו לו הסתגלות בסביבה החדשה, אחרת יהיה בשולי החברה.
מקור: סלומון, ג' (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה ותל-אביב- אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה