בהמשך לפוסט הקודם בו הצגתי את תוכניות התקשוב הלאומית של ישראל משנות השבעים ועד היום, אני ממשיכה בפוסט הזה להתייחס לתוכנית התקשוב החדשה אחרי הרצאתו של מר רוני דיין בתאריך 25.7.2011. קודם כל אי אפשר להכחיש שהפעם התוכנית בהשוואה לתוכניות שהיו הינה תוכנית מערכתית, מקיפה, מפורטת, בנויה על הרבה מידע בכל התחומים. להלן תרשים ההתייחסויות:
יחד עם זאת... יש מקום להעלות נקודות למחשבה...
1. נושא הדגש על המורים כסוכני שינוי ושדרוג סביבת העבודה שלהם הוא היבט מאוד משמעותי שלא היה בתוכניות קודמות... השאלה היא איך באמצעות מקרן ועמדת מחשב כמה שמשוכללים יהיו הופכים את התלמידים להיות פעילים וחוקרים הרי ומהותה של התוכנית הוא הדגש על מיומנויות המאה ה21 ?? האם התוכנית מספקת זה??? (העלתה נקודה זו ד"ר חגית מישר-טל)
2. מה צריכות להיות תוצאות התקשוב?? הישגים!! הרחבת ידע!! רכישת מיומנויות!! אני רואה בזה שיעדי התוכנית הינם לשנה או שנתיים קרובים חסרון. אין לתוכנית אופק רחוק.. מה יהיה בעוד כמה שנים הן לגבי התפתחות התלמידים והן לגבי תוכניות עתידיות בהסתמך על תוצאות מהשטח.
3. אני כמורה בבית ספר על יסודי במחוז מרכז מגזר ערבי, מתי יגיעו אלי תוכניות התקשוב!! (התוכנית בעיקר מיועדת למחוז צפון ודרום לבתי ספר יסודיים וכשנשאלה השאלה למה דווקא מתחילים ביסודי, חלק מהתשובה היה שמכיוון ויש שפע של חומרי לימוד ברשת המתאימים ליסודי ובגלל הכנת התלמידים למבחנים בינלאומיים.. מחשבה כלכלית נטו).
4. לבקש השתלמויות מבוגרי תואר שני בתקשוב ולמידה כדי לקבל תפקיד רכז תקשוב דבר אשר לא נכנס לי לראש. האם ההשתלמות היא תורה מסיני??
5. מה לגבי תלמידי החינוך המיוחד?? האם נעשה להם מספיק מאמץ כדי לשלבם בתוכנית או שהשאירו אותם בצד??
6. כולם בסופו של הדבר מתכוונים למבחני הבגרות שזה מעיד שמשרד החינוך עדיין תקוע במאה ה19.
שלום
השבמחקשמי דינה ואני אסיסטנטית של ד"ר גילה קורץ.
אני בודקת האם ניתן לרשום תגובה בבלוג שלך
תודה