לכולם יש ביקורת על מערכת החינוך וכל אחד מציע שינוי אחר אבל אף אחד יודע מה בדיוק הבעיה. לאורך קורס "החינוך במאה ה 21" ניסינו לאתר את הבעיות ולהתאים להן תרופות.
אחת הבעיות של החינוך הוא שחסר לנו בסיס תיאורטי ואוניברסאלי המתאר את מדעי החינוך. בחינוך אנחנו עובדים מהבטן ללא שום בסיס מדעי.
בנוסף, אין למערכת החינוך מחקר ופיתוח, כלומר המערכת לא לומדת מניסיון ומפיקה לקחים. תמיד מתחילים מחדש, כאילו לא קרה כלום.
סיבה אחרת לכישלון רפורמות החינוך זה תפיסת האדם כמכונה או כאדם פסיבי ולא פעיל. הגישה החינוכית מתעלמת מטבע האדם ומהשונות הבינאישית, החברתית והתרבותית. המערכת פשוט מתעלמת מקיומה של תורשה ומדברת על סטנדרטים. החינוך מתייחס לילד כלוח חלק ושאפשר לעצבו איך שרוצים.
מעורבות המערכת הפוליטית בחינוך הינה בעיה נוספת. אין רצף או המשכיות בין הקדנציות. המערכת מציבה מטרות לטווח קצר.
לאור כל הבעיות הנ"ל צריך לתת פתרונות...
1. צריך לעשות סדר בידע שלנו על טבע האדם, ההתפתחות ההיסטורית של האדם , מה חלקה של התורשה, מה חלקה של הסביבה, מאיפה באה תובנה... חשוב להבין שאנחנו יכולים להשפיע על הילדים אך איננו יכולים לעצב אותם מחדש.
2. צריך לעבור מתפיסת עולם מיכניסטית לתפיסת עולם הומונית כי הילדים באים לעולם עם הרבה יכולות אשר נקבעו על ידי ביולוגיה ותורשה. תלמידים הם לא רובוטים.
3. על המערכת להתייחס לשונות האנושית. אנחנו חייבים כאנשי חינוך לפתח דרכים לגבי התייחסות לשונות בין התלמידים.
וכאן אני רוצה להרחיב: יש היום אפשרות עם ערך טכנולוגי לייצר לתלמיד תוכנית לימודים אישית. לפי דעתי, אין סיבה שתהיה תוכנית לימודים אחידה לכל התלמידים. תקשוב לעולם לא יחליף מורים כיוון שהקשר האנושי נשאר חשוב מאוד והטכנולוגיה לא יכולה להחליפו. אך רעיון שילוב התקשוב יתרום בחיזוק יכולות התלמידים.
ומשפט אחרון לסיכום>> אם מערכת החינוך לא תשתנה, היא תתפורר... המערכת לא יכולה להמשיך לפעול כך כש 50% הולך לפח (הכוונה היא לאחוז הזכאים לבגרות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה